כתבתו של מר אייזיק סולומון על "מלידה" שעורכים יהודי הודו לאליהו הנביא
Eliyahoo Hanabicha Malida
One of the unique practices with the Jews of India is to perform a service of thanksgiving to prophet Elijah. The service is either called " Eliyahoo Hannabi " or " Malida" . When an Indian Jew says, We are going to have "Eliyahoo Hannabi " or We are going to have "Malida" , he means the same thing, that is, he is goung to have a thanksgiving ceremony in honor of the prophet Elijah...לכתבה מלאה
כתבתו של מר אייזיק סולומון על שמות משפחה של יהודי הודו
It is well known that for centuries, the Indian Jews, like their neighbors, used surnames derived from the names of villages in kolaba or Raigadh district in Maharashtra State, situated on the west coast of India, off the city of Mumbai. The surnames generally comprise the name of the village and the suffix kar, signifying belonging to or from, the way Eilati would mean from Eilat, so also Haifayi, Tel Avivi, Beershebayi, etc.
|
הכתבות בנושא החגים נכתבו בשיחות עם ...
ראש השנה ויום הכיפורים – חג של תחילה חדשה וסגירת דלת בהודו לראש השנה היו קוראים תחילת השנה וליום הכיפורים היו קוראים סגירת הדלת. ראש השנה זו תחילה חדשה של השנה ויום הכיפורים מבקשים סליחה על החטאים שבצענו במשך השנה. לשני ימים יש חשיבות רבה ביהדות, שני ימים אלה ועוד שבעת הימים המקשרים ביניהם, ימי תשובה הם ימים קדושים, ימים עם רגשות וחשבון נפש עצמי, הם אשר מסמלים את עיקרי היהדות. ביום ראש השנה אלוהים הוא מלך היחידי של העולם, יושב על כסא מלכות ושופט בני אנוש בנאמנות (בלי לעשות אפליות), עושה זאת במחשבה ובהבנה כדי לסלוח. לתת עוד הזדמנות כדי לתקן טעון תיקון. ביום הכיפורים יהודי מבקש סליחה על החטאיו ומבקש מאלוהים שירחם עליו ויסלח לו על חטאיו. ביום זה הקשרים הדתיים בין אלוהים לאדם הם באים לידי ביטוי כגון למה אלוהים ברא אותנו? מה קשר בין אדם לאלוהים ? בעולם היהודי חוגגים את חג ראש השנה אך דואגים שקדושת יום זה תשמר. ראש השנה ויום הכיפורים ושבעה ימים הקושרים ביניהם ביחד עשרה ימים, נקראים ימי תשובה, פירושו יראת כבוד, למרות שחוגגים את חג ראש השנה, השמחה היא של הנפש ולא של הגוף. בימים אלו אדם רואה את קרן אור, המחילה ומתקדם לעבר קיום המצוות. כמו בחגים אחרים חגים אלו אין להם קשר היסטורי. משמעות של שני החגים אלה, הם כל כך חזקים, כל חודש אלול נהפך לקדוש, כל החודש היהודים קמים בשעות הבוקר המוקדמות ומבקשים סליחה על חטאיהם, מטהרים את עצמם על ידי קיום המצוות.מ א' באלול ועד י' בתשרי שזה יום הכיפורים נקראים ימים הנוראים. בימי סליחות אלה, כאשר אנחנו מגיעים לשיא הקדושה ביום הכיפורים, אך המעגל נסגר ביום הושענה רבה, שזה יום אחרון של סוכות. מיום ראשון של חודש אלול עד יום אחרון של סוכות – הושענה רבה, הם נקראים ימי מחילות מחטאים. לא כתוב המילה ראש השנה בתורה, רק מזכירים פעמיים את החג, פעם ב"ויקרא" ופעם "במדבר" – כתוב יום תקיעת השופר. יש שלושה מקרים 1) צום גדליה 2) חידוש מזבח בירושלים הקדושה 3) עזרא קורא לפני קהל. אלה התזכורות לחג ראש השנה. יש שלושה מסרים לתקיעת שופר בראש השנה. 1) להזכיר את בריאת העולם 2) יום הדין 3) חידוש יום כריתת ברית בין אלוהים לבין ישראל. בראש השנה נקרא יום הדין. ביום זה כל אדם נשפט במעשיו האישיים שלו. כמו כן כל משפחה בקהילה נשפט ביום זה, ישנה את עתידו בשנה החדשה הבאה עלינו לטובה. ביהדות יש חשיבות רבה להתנהגות האדם. הוא לא רק אחראי על מעשיו האישיים אלא גם על מעשיו בחברה. שבעה ימים בין ראש השנה עד יום הכיפורים, הם ימי תשובה החשובים ביותר בחיי האדם. כתוב בתורה "אין אדם קדוש בעולם שלא חטא" לכן עתידו של כל אדם לא מוחלט, על כן כל אדם צריך לבקש מחילה על חטאיו כדי לכפר עליהם. סיפור מהחיים: כשהייתי ילד קטן, אחותי ואנוכי ישבנו וחשבנו, איך יכול להיות שבן אדם יחטא חטאים ויבקש סליחה ביום הכיפורים ואלוהים יסלח לו, כדי להמשיך לחטוא בשנה הקרובה... האם בכך הוא לא מרמה את אלוהים? דבר נוסף שחשבנו עליו זה, כפרות פירושו להקריב את התרנגול,שעל ראשו כל החטאים של האדם ומותו ישחרר את כל חטאיו של האדם? האם אדם בעל הגיון יכול לקבל פסיקה זו? על כן החלטנו לא לרמות את אלוהים והסכמנו לקבל עונש על כל חטאינו. לאחר שהתבגרנו, הבנו מלימודינו בתורה כי ביהדות החיים הם כמו סולם – עליות וירידות. קצה אחד של הסולם בגן עדן והשני בגהנום . אם בן אדם עושה מעשים טובים הוא עולה על הסולם לכוון גן עדן. אם הוא חוטא, הוא יורד לכוון הגהנום. עליות ירידות בסולם החיים הם תלויים במעשיו הטובים של האדם או חטאיו. לפי היהדות גם אם בן אדם נמצא בסולם התחתית ביום הכיפורים. על ידי מחילה אלוהים נותן לו הזדמנות לעלות על מדרגות הסולם. כי אלוהים לא נותן לו עונש בלי לתת לו הזדמנות לתקן את מעשיו. במחילה בן אדם צריך לשמור על שלושה עיקרים: 1) להודות בחטאיו 2) לבקש סליחה על חטאיו 3) הבטחה לא לחזור על אותם החטאים. רק ביהדות נבחר יום מיוחד זה כדי לבקש סליחה (יום הכיפורים). ביום זה אלוהים מניח את כל תפקידיו ויושב על כסא מלכות כדי לתת מחילה לאדם עבור חטאיו, כי הם בקשו סליחה. יש כמה דרכים לבקש סליחה עבור חטאי אדם 1) הענשת גופו 2) יראת אלוהים 3) אהבת אלוהים. בכל שלושת דרכים הנ"ל ניתנת מחילה. אהבת אלוהים היא גבוהה ביותר, כי אדם לא עושה זאת מפחד אלא מתוך אהבה וכבוד. סיפור קטן: כשאחי היה קטן, הוא אהב לתפוס עפיפונים על הכביש. ביום שישי אחד כאשר אבי חזר מהעבודה הוא ראה את אחי על עץ גבוה מוריד עפיפון מהעץ. גם אחי ראה את אבא. הוא ירד מהעץ וחזר אחרי אבא. כשאבא נכנס הביתה דרך הדלת הוא ראה שרפרף הרים אותו ושבר אותו על מצחו. אחי ראה את כאבו של אבא, ולמען אהבתו אליו לא עסק יותר בתפיסת עפיפונים. בערב יום הכיפורים, בסליחות אנשים עומדים זה מול זה ומתפללים ומבקשים סליחה אחד מהשני. בקשת סליחה מאדם לאדם הוא בדרג בקשת סליחה מאלוהים. ביום הכיפורים משה רבנו ירד עם עשרת הדברות בפעם האחרונה מהר סיני. ביום זה אלוהים סלח לעם ישראל עבור חטאיו לעגל הזהב. אמא שלנו בכפר: לראש השנה היא קראה יום חדש NAVYACHA SUN כי לכבוד יום זה קנינו בגדים חדשים ונעליים חדשות וגם חידשנו את הדברים בבית. ליום הכיפורים הייתה קוראת יום סגירת הדלת מפני זרים DARPHALNICHA SUN, כי ביום זה אנחנו כילדים לבשנו בגדים לבנים, צמנו וישבנו מסביב לאמא. אחות הגדולה ישבה אתנו וסיפרה סיפורי תנ"ך. ביום זה השכנים לא נכנסו לביתנו, כי אמא סגרה את דלת הראשית של הבית, והשכנים הגויים הבינו שביום זה אין כניסה לבית של היהודים. בבומביי (בעיר) כל היום ישבנו בבית הכנסת עם אבא. אחרי תקיעת השופר ונעילה, ברכנו על מיץ ענבים (קר ומתוק) וכך סיימנו את הצום. זאת הייתה שמחה מיוחדת עבורנו. נכתב על ידי אייזיק סולומון מבוסס על מקורות מהימניים.
חג הפסח :
שיחה עם גב' אליזבט ארולקר על חג הפסח ב-יד' בחודש ניסן היהודים חוגגים את חג הפסח , לחג הזה קראנו "אולנדן סן" וזאת משום שה' פסח על בתי בני ישראל במצרים , שם נוסף שניתן לחג הפסח הינו A Nashi Dhakacha San פירושו להחביא את כל הדברים הלא כשרים ובקיצור הכנת הבית לפסח כשר הכנה לפסח: כשבועיים לפני חג הפסח החזן בבית כנסת היה מודיע לכל הקהילה היהודית על מקומה של מטחנה כשרה (אשר הוא הכשיר אותה) וכמה זמן היא תפעל רק לצורכי היהודים במקום. בתקופה זו היהודים היו מנקים ושוטפים את האורז טוב טוב, וטוחנים אותו במטחנה הכשרה. לשאלתי מדוע אורז ולא חיטה? ענתה לי גב' אליזבט ארולקר כי החיטה, אם שמים אותה במים היא טופחת והאורז לא טופח. לכן את המצות היינו מכינים מקמח אורז הכנת מצה שמורה: אמא לאחר המקלחת לבשה בגדים לבנים , במו ידיה פרסה סדין לבן והכינה את הכלים הכשרים לידה ואז לקחה 3 חופנים של קמח אורז (לא של אורז עם קליפה) , שמה במגש או בקערה גדולה שהוכשרה מראש לפסח, מזגה מים קרים כדי ללוש את הבצק כמובן דאגה לכך שבצק יהיה קשה ושלא יטפח ,לאחר מכן הייתה מרדדת על משטח מוכשר , לוקחת סכין ומחוררת את המצה כדי שהמצה לא תטפח, מצה הראשונה סימנה ע"י צביטה (סימן 1) זאת מצה שמורה שבעת ברכה שמים אותה למעלה, וכך מצה שנייה עם שתי צביטות ושלישית עם שלוש צביטות בקצה המצה , וכל זאת כמו שאמרתי שנדע את סדר המצות. לאחר מכן הייתה אופה אותם על טווה שהיה עשוי מחימר או מפלדה כבדה שלא מחלידה הכנת מצה רגילה : השוני בהכנת מצה שמורה לבין המצה הרגילה, היה בזה שאת המצה הרגילה לשו במים חמים והכינו אותה יום יום לפני האוכל, על מנת שתהיה מצה טרייה וכן לא חוררו אותה . כמובן הכינו כמות כזאת שתספיק לארוחה אחת בלבד כך שלא תישאר כאן המקום לציין שביום השמיני של פסח , זהו יום , שבו יהודי הודו לקחו מאכלים (כל המאכלים האסורים לאכילה בפסח ) ויצאו לחיק הטבע , במקום שם הכינו אוכל ושתייה , עשו יום של שמחה וכייף יצאו בריקודים ובמחולות ( חג המימונה מזכיר לנו את היום הזה)
טכס החינה
מסתבר שטכס החינה מתקיים לא רק אצל יהודי עולי הודו אלא גם אצל כל ארצות המזרח. כולם מתפארים מטכס החינה שלפני החתונה ויש כאלה שאומרים שטכס זה הרבה יותר מרהיב מהטכס החתונה עצמו. חינה תפסה משמעות כנראה עקב פעילותה. הרי שמים עיסה ירוקה וכשמורידים אותה מקבלים צבע כתום מרהיב. אצל עדת בני ישראל שמים את העיסה על אצבע יד ימין, על אותה אצבע שחתן שם טבעת לכלתו. הצבע בא כדי להבליט את האצבע. הצבע גם נשאר כמעט חודש, לכן הכלה גם בולטת עם אצבע כתומה ועליה הטבעת. בטכס חינה שמים רק לחתן וכלה חינה על אצבע, שאר המוזמנים יכולים לשים חינה על כל היד או לקשט אותה כרצונם. בהודו עשרה ימים לפני טכס החינה עושים לכלה טכס החרכום. חרכום ידוע בסגולותיו כמחטא. כמו כן מתחילים לפנק את הכלה, עוזרים לה שתהיה כמה שיותר יפה לקראת יום הגדול בחייה. מתחילים לקנות לה ביגוד ותכשיטים וכל מה שהיא זקוקה לחתונה, כדי שהכלה תהיה כמה שיותר יפה עם ביגוד המפואר. כמו כן מתחילים תכנונים של בישולים וכל הסידורים של החתונה. נהוג שלפני טכס החרכום עושים תפילה בה נותנים כבוד לכל המתים מהמשפחה. כדי לא לפגוע בכבוד המת, אשר לא זכה לראות החתונה ושחתן וכלה יוכלו להתחיל חייהם המשותפים ברגל ימין כמקובל. לחתן וכלה אסור לראות אחד את השני עד לטכס החתונה. כדי שיתגעגעו כמה שיותר. בהודו טכס החינה מקובל לעשות בנפרד אצל כל אחד בבית שלו. הכלה לובשת בגד ירוק. הצבע ירוק מסמל אושר, צמיחה ופריחה כי הוא צבע הצומח. על המגש שעשוי מעץ דקל (עץ הדקל מוכר כעץ החיים) שמים אורז אשר מסמל ברכה ואושר. קוקוס אשר קשה מבחוץ ורך מבפנים ומימיו מתוקים. כמובן ממלאים את המגש במיני מתוקים. על מצח חתן וכלה שמים זר של פרחים וכן שרשרת זהב. זהב מסמל עושר ועם פרחים מכסים את פני הכלה. פרחים גם נותנים ריח נעים. עם פרחי יסמין הקטנים הריחניים וורדים. סמאי – מנורה מיוחדת עם שישה כנים דולקת עם שמן ופתיל, מאירה כמו מנורת תמיד, ממשיכה לדלוק כל עוד מוסיפים לה שמן. מעמידים מאחורי הכלה 5 בתולות, מודדים על מצחן את הזר של פרחים ושרשרת זהב, כדי שתהיינה מבורכות ושתתחתנה ביום מן הימים. כמו כן מושיבים את אח של הכלה על הכסא. על יד של כולם שמים חינה. אחרי הטכס בשעות מאוחרות מגיעים קרובי החתן אל בית הכלה ומביאים ביגוד שתלבש הכלה בטכס הפרידה מההורים ותכשיטים. תשאלו למה תכשיטים? כדי שתהיה כמה שיפה ביום החתונה וכן הזהב הבטיח באותם הימים את עתיד הכלה. בשעת הצרה הכלה יכלה להשתמש בו כדי להשיג כסף. יש הנוהגים לעשות טכס "המלידה" באותו ערב, כדי לבקש מאלוהים שיברך את חתן וכלה שיהיו להם ביחד חיים מאושרים עם המון בריאות וכל טוב. כתבה רינה סולומון בעזרת אליזבט ארולקר
|
קשר אילת הודו
ביקור שורשים בהודו
נתקבל ממר סולומון אייזיק
Finding the Roots - Closing the Circle
From : Isaac Solomon
Subject: My trip to find the roots.
From many books on Indian Jews we have in our home, our children learned a lot of history. All the same, a lot of questions remained hazy in their minds and the only way to satisfy their curiosity, we thought, was to take them to see our ancestral roots in India.
Questions like, who were our ancestors? Why and when did they come to India? What tribe they belonged to? What circumstances led them to leave the country of their origin? What vicissitudes of fortune they met with when they landed in India? Why did they adopt the name Bene-Israel? All these and many more questions are not clearly answered even by those learned in history and antiquity. All the same we thought that a tour of some ancestral sights will put the minds of our children to rest, therefore, we took a trip to India.
We carried Haeem Kehimkar's "The History of the Bene Israel of India", and Shirley Berry Isenberg's "India's Bene Israel", with us for references. We visited Panvel, Pen, Chaul (This is where my Shapurkar family comes from), Revdanda, Alibaug and Navgauv. In addition we visited all the Bene Israel synagogues of Mumbai, Ahmedabad, Delhi and Poona. Let me say at the outset that our trip to Bene Israel ancestral sights in India proved a powerful, unforgettable experience.
After visiting the Tifereth Israel Synagogue in Jacob Circle, the Magen Hassidim Synagogue on Morland Road, Gate of Mercy Synagogue on Samuel Street, Mandvi, Shaare Razon Synagogue in Khadak, Magen David Synagogue in Byculla, Knesset Eliyahoo Synagogue in Fort, The Etz Haim Prayer Hall in Umerkhadi, Bene Israel Prayer Halls in Bandra, Thana and Kurla, and Rodef Shalom Synagogue in Byculla we decided to visit the Panvel and pen Synagogues on our way to Navgav cemetery.
We may mention here that some of the above synagogues are now closed. While in Mumbai we also visited Sir Eli Kadoori High School in Mazgaon. The school was previously known as Isralite School because it was to maintain the Jewish character of its students, i.e. Jewish and Hebrew language studies, Saturday holiday, etc. Mr. Haeem Samuel Kehimkar's constant efforts brought about the establishment of this Jewish school un the year 1899 in its present form.
It is believed that Synagogue in Mirchi Galli on Mahatma Gandhi Road in Panvel, has a very special significance for the Indian Jews. The believers say that a prayer in this synagogue fulfills vows for a child, marriage, etc.,After the fulfillment of the vow, people come here to perform a prayer in honor of Eliyahu Hannabi in form of "Malida" The synagogue was dedicated to the Indian Jewish community on 17/5/1849 on the Feast of Shabuot. In Pen we visited Beth Ha Elohim Synagogue which was built in 1863.
The most impressive visit was to the Navgav cemetery in a village about 48 klms. South of Mumbai. we asked the local people to take us to the Bene-Israel cemetery, but they did not know where it was. Then it struck me that our ancestors were known as "Shaniwar Telis" the Saturday Oilman, because they kept their oil pressing machines closed on Saturdays. "Come with us", they said. "Every child knows where the ancient cemetery of Shaniwar Telis' is." It's a large piece of guarded land with the noise of waters breaking on the shore in the background. A monument is erected in the right side corner of the cemetery with the inscription which says that the Indian Jews landed on this coast about 2000 years ago as a result of a shipwreck. From here they spread all over India. Their main occupation was oil pressing and agriculture. It is said that this is the place where then, Hindus, the local residents of Naugav, had built two huge funeral pyres, one for men and the other for women to burn the dead, who had landed on the Navgav coast according to their custom,. Some of these so called dead eere not really dead but numb with cold. when they began to move after they received the heat from fire, these people were taken out of the funeral pyre and cured. They were named "Chit Pavan Brahmins" because they came out alive from the fire.
We took the children to see the ocean beyond where it is believed the ship carrying the Indian Jews from Etz Zion Gaber, near Eilat, in Israel, had capsized. The children were impressed. We live in Eilat and we had come to the spot where our ancestors first landed, thus we had completed the circle.
We then went to see the hoof mark of Eliyahoo Hannabi's horse and the scratch mark of the wheels of his chariot made on hard rock when his horse drawn chariot is believed to have left for heaven. It is very important to know that one of the characteristic of Bene Israel observance throughout the past and into the present is the malida ceremony. The centrality of Prophet Elijan in Bene Israel tradition produced the theory that their ancestors lived in the Holy Land in the time of Elijah, i.e. 8th. century BCE. Before they departed for India from Eretz Israel. It is a practice with Indian Jews to come to this spot in their huge numbers and perform "Malida" in the service of Prophet Elijah.
On the way we saw many villages and how their names tallied with the Sir names of Indian Jews. When the Jews left Israel, about 2000 years ago, after the destruction of the First Temple whose customs and practices they followed, but sometime before the destruction of the Second Temple whose practices they were ignorant about, called themselves "So and so, son of so and so." They did not have Sir names of later dates. In India there was a practice of taking the names of the places the family ancestors came from as the family names. Therefore, the Sir names of Indian Jews are; for example, Shapurkar from the village of Shapur; Divekar, from the village Diva; Rajpurkar from the village of Rajpur; ect., All these villages are on the Konkan Coast of Mumbai, in the vicinity of their shipwreck.
We took the children to see Alibag's Beth El synagogue built in 1848 and Magen Aboth synagogue built un the same year. Then we went see our ancestral home in Chaul where I was born 65 years ago. The house is still intact. It was sold to a non-Jew but the nail marks of Mezuza on the door-post are still distinctly seen and felt. On the top of the front door we had a slate with the Ten Commandments on it. We the children of the house had to read them in the morning after washing ourselves. Only after reading the Ten Commandments we were allowed to take our breakfast. The nail on which we hung the slate was also there. My family came hear three generations ago and bought coconut and beetlenut orchards. Before that they owned property in Ambepur, a village near Chaul. Here we had a synagogue in our home and village people came to pray there when my grandfather and later on father conducted the prayers. After meeting some Jewish people we returned to Mumbai to proceed on our India tour.
אודות עצמי
רקע קצר
המאה ה - 18
יהודי הודו
מוסיקה הודית
עשרת השבטים האבודים
הקהילה באילת
גלריית תמונות
דף מיוחד
כתבות שונות
בתי כנסת בהודו
צרו קשר